הורים רבים, חוששים להיות חזקים ונחושים בהצבת גבולות

מחשש שמא יגיעו להתנהגות כוחנית מידי כלפי ילדיהם, באופן שיפגע בהם רגשית, וידכא את אישיותם. 

למעשה, דווקא כשהורה הוא חזק, אין הוא נצרך להיות כוחני!

אמא צריכה להיות מודעת לנושא הכח שהילד עסוק בו, כדי להתכונן כראוי לאתגרים הכרוכים בשלב הזה.

עליה להבין, כי מלבד חיבוק וקרבה, היא חייבת כעת לפתח את המיומנות הנוספת. היכולת להציב גבולות באופן מאוזן ויעיל ולהוות "שובר הגלים" של הילד.

אמהות רבות [וגם נשות מקצוע!] עדיין משתעשעות במחשבה כי בעזרת שכנוע, הסברים חוזרים, תחנונים ופרסים בלבד ניתן לתת מענה למצבים הקיצוניים ביותר, ולהשיג שיתוף פעולה גם אצל ילדים עם התנהגות מרדנית מתמשכת. 

למעשה,

מחקרים מצאו כי דווקא הורים שדגלו בגישה של 'חינוך ללא גבולות וללא עונשים כלל' אלו הורים שמצאו אצלם שיעור אלימות גבוה יותר מאשר אצל הורים שדיווחו כי לעיתים הם מענישים את ילדיהם למטרות חינוך!

ההסבר הוא פשוט,

ילד חייב לוודא שהגבולות אכן ראויים שיסמוך עליהם.

ממש כשם שאנחנו מוודאים כי עמודי הבנין חזקים מספיק בשביל להחזיק את הבית...

וכשילד גדל עם ספקות לגבי אמינות וחסינות הגבולות מצד ההורים,

הוא יבדוק ללא הרף ומתישהו ההורים יהיו חייבים לעצור אותו.

רק מה, כשיגיעו לשלב הזה הם כבר יהיו מתוסכלים מותשים וכעוסים

ואז יש סבירות גבוהה הרבה יותר שהם יציבו את הגבולות מתוך התפרצות, איבוד שליטה, וכעס רב

ולא מתוך שיקול דעת.

בסופו של דבר הורים שמוותרים על הצבת גבולות נחושה בשעת הצורך

עלולים למצוא את עצמם מגיבים בעוצמה רבה ופוגענית שסותרת את הדרך שהם עצמם מאמינים בה!. 

 

לפעמים התחושה היא כמו הליכה על חבל דק תוך זהירות שלא להימנע מהצבת גבולות הכרחית ויחד עם זאת להיות חזקים ולא כוחניים. כדי שהסמכות תהיה מיטיבה ומגדלת ולא מדכאת...

 

הטבלה הבאה מתארת הבדלים בעמדה הנפשית ובחשיבה המלווה הצבת גבול של הורה חזק לעומת הורה כוחני: